הרעיון שאנחנו צריכות לתקן את עצמנו ולשנות את עצמנו יכול להיות מלכודת. הוא שם בפנינו דמות אידיאלית, איזה ציור שאנחנו מציירות לגבי איך אנחנו אמורות

'תיקון, זה מציאת עצמך כפי שאתה' אחד הדברים המבלבלים ביותר בתהליך השינוי, מה שקוראים 'תיקון', הוא המחשבה שאנחנו צריכים לשנות את עצמנו. זאת אומרת, המחשבה

"אם האדם התקרב לעצמו, בזה שיש בו לב ברחמיו, ואפילו רק התחיל לב ברחמיו - נפתח השער"   וואו. יש כאן מפתח לשער. ובלי להסביר

הטוב והמיותר לקיומי ההכרה בהם מובילה לקבלה עצמית היום דברתי עם חברה על הקורונה ומצאנו את עצמנו משני צידי מתרס דמיוני. זה השמאל והימין החדשים.

״הכרת הניתן כמתנה כל יום, זמן לחיים, למצותם בשביל הנכון באמת״ (ימימה אביטל) לפני כמעט שלושה חדשים הבאתי את המשפט 'הכרת הניתן כמתנה כל יום'.