-
“הזכירו לקוצים הקשים
שהיו רכים וירוקים באביב,
ואל תשכחו,
שגם האגרוף היה פעם,
כף יד פתוחה ואצבעות”
~ יהודה עמיחי ~
ארכיון פוסטים מאת: יואב
תיקון הוא מציאת עצמך כפי שאת
'תיקון, זה מציאת עצמך כפי שאתה' אחד הדברים המבלבלים ביותר בתהליך השינוי, מה שקוראים 'תיקון', הוא המחשבה שאנחנו צריכים לשנות את עצמנו. זאת אומרת, המחשבה היא שמשהו מקולקל בנו ויש לתקן אותו. יש לנו גם רעיונות לאיזה כיוון אנחנו צריכות … להמשך קריאה
לב ברחמיו – המפתח להתקרבות לעצמנו
"אם האדם התקרב לעצמו, בזה שיש בו לב ברחמיו, ואפילו רק התחיל לב ברחמיו – נפתח השער" וואו. יש כאן מפתח לשער. ובלי להסביר הרבה, אם רק משתהים עם המילים האלו 'לב ברחמיו' ו'התקרב לעצמו' מרגישים איך השער יכול … להמשך קריאה
חלומות יתומים על עצים
זהו קטע מתוך המסע המתרחש בספר, כשמיכאל נרדם תחת עץ וחולם חלום. "יש בעולם חלומות יתומים שתלויים על עצים. ככה יכול להיות שפעם ישן כאן פלוני תחת העץ הזה שאני נשען עליו. ובלילה חמק ממנו חלומו ועלה מסתלסל לשמיים. בדרכו … להמשך קריאה
הדרך לקבלה עצמית לפי ימימה
הטוב והמיותר לקיומי ההכרה בהם מובילה לקבלה עצמית היום דברתי עם חברה על הקורונה ומצאנו את עצמנו משני צידי מתרס דמיוני. זה השמאל והימין החדשים. פעם היו מתווכחים אם יש כיבוש או אין כיבוש. אחר כך התווכחו על משפט צדק … להמשך קריאה
לחיות את מה שבא מתוכנו
"…הן לא רציתי אלא לנסות ולחיות את מה שרוצה לצאת מתוכי מאליו, מדוע, היה הדבר קשה כל כך? מדוע, היה הדבר קשה כל כך ?…." (הרמן הסה, סידהרתא) לחיות, פירושו לתת ביטוי לעולם מלא שמבקש להתבטא דרכנו. אם אנחנו מרשים … להמשך קריאה
האמת על עצמנו
ואילו האמת היא אותה מלאות של הנפש, שלעיתים עשויה לעלות על גדותיה בתיפלות מושלמת, שכן איש מאיתנו אינו יכול לעולם לבטא בדיוק את צרכיו, את מחשבותיו או את צערו. והדיבור האנושי כמוהו כקומקום סדוק שעליו אנחנו מכים בקצב בקול תיפוף … להמשך קריאה
היום שבו בלע אותי הנחש
אני עוצם עיניים בגינה הציבורית הקטנה שמצאתי ליד הנמל של סלוניקי. מתענג על השמש החמימה. אישה עוברת בסימטה סמוכה ודוחפת עגלה עם תינוק. באופק הרחק מפרשים לבנים. זה בטח אודיסיאוס שמפליג בים בדרכו הביתה. הוא יצא למלחמה בטרויה ועכשיו הוא … להמשך קריאה
ריפסימה היפה
שנת 290 לספירה, ריפְסימָה ושלושים וחמש חברותיה הנזירות הבתולות נמלטו מהקיסר הרומי דיוקלטיאנוס רודף הנוצרים. הן ברחו מזרחה, לאררט, לארץ הארמנים. על חזן, מתחת למלבושים חומים עבים, הן עונדות את צלב העץ. אולי אפילו עברו בדיוק כאן, איפה שאני הולך, … להמשך קריאה
