אמא, אבא והיחסים עם בני הזוג

חוסר חום מאמא, יהיה בספק אם אשתו אוהבת אותו. אם האבא היה מאוד מאוד שתלטן ופגע בו מאוד, יהיה בפני אשתו אולי מוותר כמו בפני אביו וכועס ודוחה.

בלימוד של ימימה אנחנו מקבלים הבנות, כדי לבנות מבנה חדש. לפעמים ההבנות נראות פשוטות, כמו מה גרם למה. כאן אנחנו לומדים על ההשפעה של חוסר חום או שתלטנות בילדותנו, איך זה משפיע על כל דפוסי היחסים שלנו בבגרות. אחת ההבנות שנולדות מתוך ההבנה הזו היא שכאשר אנחנו באי בטחון מתמיד, כמו 'לא אוהבים אותי', או שאנחנו רואים את בן או בת הזוג שלנו כשתלטנים ואנחנו נמצאים בכעס ודחייה כלפיהם, כל אלו אינם בהכרח 'מציאות'.

הם מציאות רק במובן שזה מה שאנחנו מוצאים (מציאות היא בעצם לא רק מה שנמצא, שזו ההבנה הרגילה, אלא מה שאנחנו מוצאים). ואנחנו מוצאים דברים בחיינו, משום שהם כבר שם בתוכנו. החוסר שנוצר בילדות ממשיך ללוות אותנו ואנחנו ממתינים דרוכים כל הזמן למצוא את החוסר הזה בעולם. ומי שמחפש, גם מוצא. מוצאת את חוסר החום, מוצא את השתלטנות וכו'. אנחנו מוצאים כי נהיינו מאוד רגישים למקום הזה.

ומהי ההבנה שנולדת כאן ויכולה להוביל למבנה חדש בתוכנו?
"כל פונה אליך אינו אביך ואינו אימך" אומרת ימימה. זאת הבנת בסיס שמציעה לנו לשנות את נקודת המבט מנקודת המבט של הילדה או הילד, שקיומם תלוי באבא ואמא, לנקודת מבט חדשה, של אדם שקיומו כבוגר כבר אינו תלוי כילד באחר. את קיימת בלי תלות (אבל בקשר) באחר.
אפשר להשתמש בזה כמנטרה, שוב ושוב להזכיר לעצמנו שכל פונה אלינו אינו אבינו ואינו אימנו.

למרק הזה חשוב תמיד להוסיף את התבלין שבלעדיו לא יכול להתרחש השינוי: נתינה לעצמנו או במילים אחרות קבלה עצמית.

כשאנחנו מזהות את הילדה שבתוכנו כועסת, נאבקת, נעלבת או מרצה, מוותרת ומתכנסת בתוכה (מאבק או וויתור הן האסטרטגיות המרכזיות שלמדנו בילדותנו), אנחנו לא רצות מיד ואומרות: בעלי או בת זוגי אינם אבי ואינם אימי. לא די בזה. קודם להיות בחמלה, להסכים לפגוש את הכאב של הילדה בפנים. זה לעצור רגע ולתת לה את מה שלא קיבלה, את האישור וההכרה והנראות לכאב שלה. בדימוי, זה כמו לחבק אותה. זו המציאות הפנימית שלי עכשיו. כך אני מרגישה. זה מה שנולד בי בילדות.

רק אחר כך , אחרי שטיגנתן את הבצל והירקות של הנתינה לעצמכן, הרגש כלפי קיומכן, אפשר להוסיף את ההבנה שאלו לא ההורים עכשיו שעומדים מולכן. הבנה שמסייעת להפרדה הכרתית בין זמן עבר (הילדות) לזמן הווה ובין האדם שמולכם לביניכן, כישות מופלאה שיש לה זכות קיום בעולם בדיוק כפי שהיא.

הדפסה הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *