תגובה קופצת – מה עושים עם הכעס הזה?

בפוסט קודם כתבתי על משפט שקיבלתי אישית מימימה: "קשוב לליבו למצוא מטובו את המילים הנכונות".
בפוסט הזה אמשיך לעסוק במילים היוצאות מפינו. והפעם חצי משפט, רק צמד מילים:

"תגובה קופצת".

בתוך שתי המילים האלו טמון עולם ומלואו, שקשור להתמודדות מול כעס ולהבנה חשובה ביותר על היחס שלנו כלפי עצמנו. הנה תקציר הרמזים איך לעבוד עם צמד המילים האלו:

תגובה – מה שבא מתוכנו כתגובה (כעס, שיפוט, מילים וכו') משתייך אלינו. זאת אומרת שכשאני מגיב, זה אני שנתתי לארוע מסויים או למילים של האחר את המשמעות. לאותן מילים ולאותם מעשים כל אחד מאיתנו יגיב אחרת. לדוגמה, אם מישהו אמר 'טיפשה', אחת תפגע מכך מאוד, לשניה, המילה הזו לא תפעיל בה דבר. בדימוי פשוט, דמיינו שיש לכם פצע ברגל. לחץ באותה נקודה ברגל, כשאין בה פצע, לא יכאב. נכון? מתי זה כואב, כשהלחץ פוגש פצע. אותו לחץ, אותה פעולה כלפי מישהו אחר לא תגרום לכאב. זאת אומרת הכאב נגרם כשיש לנו כבר פצע. זאת לא הפעולה. ככה אפשר לומר שאין 'מעשה מגעיל', המעשה הוא מעשה בפני עצמו, המגעיל הוא הפרשנות שלנו למעשה. ולכן הפעולה הראשונה כשמתפנים להתבונן על ארוע היא כניסה פנימה, במה זה נגע בי ולא החוצה כפי שמקובל (האשמה).

קופצת – מה זאת אומרת תגובה קופצת. זאת אומרת שאין לנו שליטה בתגובה, היא קופצת לבד. כמו ברך שמקישים בה בפטיש…. מרגע שנפגענו, בשעת כעס וכדומה, המילים קופצות במהירות החוצה. זה מזמין אותנו לעולם שלם ורחב, שקשור למחשבה הנפוצה שיש לנו שליטה במחשבות, במילים ובמעשים שלנו.
לפני שנקפוץ כאן ונגיב ('מה זאת אומרת, אז אין לנו שליטה ואין לנו אחריות?), קחו צעד אחורה. אל תנסו למהר ולהבין (בכל שיעור זה מה שימימה הייתה אומרת לנו ומוסיפה – אם את חושבת שהבנת, אז לא הבנת).
תבדקו למשל, האם אתן יודעות מה המחשבה שתהיה לכן בעוד שניה? האם אתם שולטים באמת במילים שיוצאות מכן או שהן באות ויוצאות? רק תתבוננו, בלי להסיק מסקנות.

מזוית אחרת של מדעי המוח: כשהמוח מפרש אירוע כמאיים, ישנם חלקים קדומים במוח, שישנם לכל היונקים בטבע, שאחראים על התגובה ההשרדותית המהירה (אמגידלה למי שמתעניין, תשאלו את ויקפדיה). הם אחראים לתגובה מהירה שמקדימה את מה שקרוי קליפת המוח (הקורטקס) או נכון יותר האונה הקדמית של המוח. כשאנחנו רגועים, האונה הקדמית מאפשרת לנו לראות את האחר, לראות דברים בצורה רחבה יותר, לשקול שיקולים וכו'. וכשאנחנו במצב של סטרס, מופרשים חומרים שגורמים לאונה הקדמית לא לתפקד…
לכן, ברגע שאתם בכעס, התפרצות וכו' צריך להמתין. צריך שהמערכת תרגע ואז יתרחש חיבור חזרה שלנו לחלק הקדמי. זה אומר לקחת צעד אחורה, להכיר במצב, לקבל אותו, להבין במיוחד שזה לא בשליטה שלכם עכשיו. בלי האשמה והלקאה עצמית. זה לא להתכחש – אלא לראות, אחרי שהתגובה קפצה, מה יש לתקן ולתקן, כשאפשר.

במשך השנים כשאני מלמד אני אוהב במיוחד להביא את סיפורו של ר' נחמן 'מעשה מאבידת בת מלך'. זהו הסיפור הראשון שסיפר ר' נחמן לאחר פטירת בנו אהובו שהיה בן 4 בלבד במותו. בסיפור הזה יש בשני עמודים בלבד את כל מה שקורה לנו במסע החיים.
הסיפור מתחיל במלך שמשתעשע עם בתו האהובה. ויום אחד, בשעת כעס, נזרקות המילים מפיו והוא אומר לביתו: "שייקח אותך הלא טוב". הלא טוב אכן לוקח אותה וכל הסיפור הוא על מסע החיפוש אחרי בת המלך האבודה. כמו בתורה, גם בסיפור הזה יש שבעים פירושים ורבדים. החל מרעיונות קבליים ברורים ועד לפירושים פסיכולוגיים. אז כל אחת מוזמנ/ת לפרש לעצמה מיהי בת המלך בשבילה. (את הסיפור ניתן להוריד בקלות באמצעות גוגל… מומלץ מאוד). תחילת הסיפור מזמנת להרהור על כעס, מילים שנזרקות, התגובות הקופצות. ולכך כיוון ר' נחמן שאמר שהוא מספר את הסיפור כדי לעורר באנשים הרהור תשובה.

 

הדפסה הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *