מצרה ליצירה

 

מה המשמעות של משבר בחיינו? האם משבר הוא סכנה גדולה? הזדמנות? האם ניתן להפוך את הצרה למקום של יצירה?

רמי הביט נדהם בדף הבנק. המסעדה המיוחדת שבנה במשך שנים במו ידיו באהבה ובתשומת לב הדרדרה והלכה בחדשים האחרונים. חלק מלקוחותיו עברו למתחרים ואחרים, עקב המשבר הכלכלי, הפסיקו להגיע אליו. באותו יום, אחרי שחסך במשך שנים פרוטה לפרוטה, נחתה עליו מכה נוספת: הימור נחפז בשוק המניות  מחק באחת את כל כספו. 

רמי הרגיש כאילו הדם אוזל מגופו. רגליו כמו לא יכלו לשאת אותו יותר והוא קרס אל תוך הכסא. מבטו בהה בחלל החדר, שבעבר שקק פעילות, משוטט בין הכסאות והשולחנות ואינו מוצא במה להאחז. רמי שהיה תמיד יוזם, פעיל ללא הפסקה, ישב משותק. מוחו שהגה תמיד רעיונות חדשים לא העלה דבר. הכל נראה אבוד. כל מה שהיה רגיל בו כמו התרסק ונשבר, ללא תקנה, ללא תקוה.

מה קורה לנו כשמבנים שלמים בתוך חיינו קורסים לפתע ונשברים?

המשבר יכול להתבטא בפרידות מאנשים קרובים, חיי משפחה שמתפרקים, פיטורים ממקום עבודה קבוע, קריסה של מערך האמונות שלנו על העולם במעבר בין גילים, תחושה שאיננו יכולים להמשיך ולחיות את חיינו כפי שהם ועוד.

השפה מתארת את החוויות הנפשיות והרוחניות באופן גשמי דרך דימויים של תנועה או אי תנועה במרחב: אנחנו חשים התעלות רוחנית, גדילה, התרחבות ועליה לעומת ירידה, נפילה, קיפאון והצטמצמות.

בשעת משבר, כשדרכי החשיבה הרגילות שלנו מתגלות לפתע כבלתי יעילות, הבנת שורשן של המילים יכולה לחשוף בפנינו נתיבים חדשים להתמודדות. בתוך הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מה שקורה לנו, טמון הסיפור האחר, שיכול להוביל מצרה (מלשון צר) ליצירה.

בסינית ,המילה משבר מורכבת מ'ווי' – שמשמעותו סכנה קריטית ו'ג'י' שמשמעותו הזדמנות לשינוי. ביוונית משמעות המילה היא תפנית חדה ואילו בעברית התנכ"ית אחת המשמעויות של המילה משבר היא פתח הרחם שנשבר בזמן הלידה. כשבני ישראל נצורים בירושלים אומר חזקיהו המלך: "….יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה, כי באו בנים עד משבר, וכח אין ללידה" (מלכים ב יט ג').

בדימוי של חזקיהו בני ישראל נצורים (שוב מלשון צר) בתוך ירושלים כמו העובר ברחם אמו. המשבר הופך להיות כך לפתח, שאם חפצי חיים אנחנו, חייבים אנו לשבור אותו. מה שהיה מקור לחיים כמו הרחם, יכול להפוך בשלב מסויים, אם 'כח אין ללידה', למקום של מוות. הצירים (שוב מלשון צר) דוחפים אותנו אל המשבר, אל הפתח שבו עומדת בפנינו האפשרות לבחור בחיים. האפשרות הזו כרוכה בויתור על העולם המוכר ויציאה אל הלא ידוע.

כיצד יכולות ההבנות האלו על טיבו של המשבר לסייע לרמי?

גופו של רמי הגיב למשבר כמו למצב של סכנה קריטית. אך להבדיל מתינוק, לרמי יכולה להיות פרספקטיבה חדשה המבוססת על הבנה. לפחד שתוקף את רמי יש שורשים במציאות. יש סכנה במצב המשבר, אך לא באופן שבו הוא רואה אותו. רמי מרגיש תקוע וקפוא. הוא מנסה להאחז בעולם שלם שעומד להעלם.

זו הסכנה האמיתית: להשאר ברחם הצר. ההבנה שהחיים הם השתנות תמידית מזמינה את רמי להצטרף לתנועה המובילה אותו אל הבלתי ידוע, כמו העובר שמצטרף לדחף האדיר של הצירים ודוחף ברגליו הקטנות אל עבר פי הרחם – המשבר.

המשבר הוא טבעת אחת בתוך שרשרת החיים. כשם שאנחנו מתכחשים לקיומו של המוות בתוך השרשרת הזו, כך אנחנו מבקשים להתכחש להשתנות התמידית ונוטים באופן טבעי להאחז ולשמר עולמות בטוחים ויציבים לכאורה. בכך, מבלי דעת, אנחנו פועלים נגד טבעם של החיים.

החקירה אל תוך טבעו של המשבר תחשוף בפנינו עוד הבנות רבות שצר כאן המקום מלהכיל. אך האם די בהבנות כדי להפוך משבר להזדמנות, צרה ליצירה?

אין די בהבנות, יש צורך בעשייה, ביישום. ההבנה היא כמו פתיחת העיניים, הזיהוי הראשוני של מקומנו, היכן אנחנו נמצאים. נהג המכונית הנכנס לצומת צריך לזהות שהוא בצומת, אחרת ימשיך בדהרה בלי לדעת שיש בפניו אפשרויות שונות ואף עלול להתנגש במכוניות אחרות.

משהבנו שאנחנו בצומת, המשבר הופך להיות הזדמנות. אנחנו מוזמנים לבחור איך להמשיך מכאן והלאה. תחושת השבר, תחושת התקיעות והתחושה שאיננו יודעים את עצמנו ואת העולם, כפי שחשבנו שאנו יודעים, מאלצים אותנו להתמסר מצד אחד לתהליך גדול יותר מאיתנו ומצד שני לשאול מחדש את השאלות החיוניות שמחזירות את החיים אל תוך חיינו:

מי אנחנו? מה מקומנו? מהי התרומה הייחודית שלי בעולם? מה באמת חשוב? מה אני צריך באמת? הצומת מחייב תהליך של בירור המוץ מן התבן. אנחנו מבקשים להתקרב למהות החיה בתוכנו וכך להפוך את הצרה ליצירה מתחדשת.

משבררנו, שוב אנחנו מחוייבים לנוע, גם השארות בצומת יתר על המידה, יכולה להפוך מחיונית למסוכנת. היציאה מהצומת דורשת בחירה, פעולה בתוך העולם. רק פעולה הופכת את המשבר לגשר בין עולמות. בקצה הגשר אנחנו מתחילים לצעוד, מהוססים, אך יונקים ממהותנו אל תוך עולם חדש ובלתי ידוע.

בסיפורי משבר אין בהכרח 'הפי – אנד'. המשבר יכול להיות חוויה 'ממיתה' אם התגובה שלנו אליו היא של קפאון, נסיגה, הצטמצמות, המנעות ותפישת עצמנו ככשלון. אם לעומת זאת נצליח לראות את החוויה כולה בהקשר הרחב של תנועת החיים, היא יכולה להפוך למקור לשינוי והתקרבות גדולה יותר למהותנו. רמי זכה והמשבר הוליד מתוכו כיוונים חדשים. הוא שינה מהרגלו להיות זאב בודד, חידש קשרים ישנים ויצר קשרים חדשים ומפתיעים שעזרו לו לשקם את המסעדה עם שותפים. המקום השביר בתוכו חיבר אותו לחלקים רכים וחומלים כלפי הסובבים אותו. השותפות עם אחרים פינתה זמן בסדר יומו לאהבה ישנה שהזניח: הוא חזר לנגן ולשיר. שנזכה כולנו!

טיפול נפש וגוף

למתעניינים בטיפול: ניתן ליצור איתי קשר ישיר ואף לקבוע איתי פגישת הכרות לקראת טיפול פסיכותרפיה גופנית באוריינטציה רוחנית. הטיפולים מתקייימים באזור ירושלים ותל-אביב.

הדפסה הדפסה

2 תגובות בנושא מצרה ליצירה

  1. מאת יעקב‏:

    זה מדהים!
    אני חש בדיוק כמו אותו רמי.
    האם נסיעה ארוכת טווח למזרח כמוה כ"היתקעות בצומת פרשת הדרכים"
    או בחירה אמיתית מתוך רצון לדעת לאיזה נתיב להמשיך הלאה בחיים?

    אני בבילבול נוראי עכשיו.
    האם סדנא קצרה בת מספר ימים יכולה לתת לי מענה אמיתי
    או שמחוייב המציאות לצאת למספר שבועות/חודשים ארוכים למנזר במזרח
    עד שאברר מי אני באמת ומה אני אמור באמת לעשות בחיים האלו.

    תודה

  2. מאת יואב‏:

    יעקב שלום. את התשובות לשאלותיך רק אתה יכול לתת.
    לא משום שיש תשובות למה היא הדרך הנכונה, אלא משום ששאלותיך נוגעות בתחושות.
    האם נסיעה למזרח מרגישה לך כמו התקעות בצומת או שמא התחושה של ההתקעות דוחפת אותך למחשבות על דרכי מוצא?
    כפי שמוזכר בכתבה השלב הראשון הוא לזהות שאתה בצומת. הזיהוי וההשתהות שעוזרת לזיהוי, יפתחו בפניך אפשרויות
    נוספות ואז טווח הבחירה יהיה לך יותר ברור אני מקוה.
    השאלות מי אני באמת ומה אני אמור לעשות בחיים האלו וכו' הן שאלות בנוסחים שונים שרבים שואלים
    וכל אחד בוחר לו את הדרך או מתגלגל לעיתים לדרכים שונות שבהן הוא מוצא תשובות. לפעמים דרכים פתלתלות
    לפעמים קצרות וישרות. סדנא או נסיעה ארוכה למזרח הן מן הסתם לא האופציות היחידות בפניך. לא כך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *