מה בא לי או מה בא אלי?

נקודת המבט הרגילה שלנו בחברה הצרכנית המערבית היא מתוך הרצון לענות קודם כל על השאלה מה בא לי?
נדמה, וכך מחנכים אותנו, שאנחנו צריכים לעשות מה שבא לנו או ללכת אחרי ליבנו. אלא שההליכה הזו טבולה עמוק בתוך תפיסות שהושרשו בנו עמוק. בא לי קוקה קולה. באמת בא לי? יכול להיות שאלפי הפעמים ששמעתי שזה טעם החיים או שזה סימן לנעורים וכו', החדירו בי את החשק לקולה. זו דוגמה קצת מיושנת, אבל העקרון תקף לכל דבר שבא לנו, מזוגיות באופן מסויים מאוד ועד רוחניות או חומריות.
מה שבא לי קשור גם למחשבה שאנחנו יודעים. אנחנו יודעים מה נכון. האמנם? מי יודע באמת מה טוב או לא טוב. מה שנראה לטובה מסתבר אחר כך שאינו לטובה וההפך.

ישנה גישה אחרת. גישה שמוכנה לא לדעת – אי הידיעה פותח בבת אחת את האפשרות לקבל לתוכי לתוך עולמי דברים חדשים. זו למעשה הדרך היחידה שמאפשרת שינוי. שינוי מתוך ידיעה – אני יודעת מה אני רוצה לשנות – הוא בעצם צורה של מאבק סמוי ודחיה עצמית. מוכנות להשתנות לעומת זאת, קשורה להסכמה לא לדעת, ממש התמסרות.
לכן, במקום מה בא לי, מה בא אלי. זו גישה סקרנית שמתפתחת אצלנו תוך כדי המסע. זה לא מצומצם להודו או לארץ אחרת בעולם, ארץ זרה, מה בא אלי מזמין אותנו גם להודיה. הנה בא אלי משהו עכשיו לחיים. תודה. שלום. ברוך הבא. אני מוכן לקבל אותך. אני לא מתנגד.

למה זה מביא? לחיות הרבה יותר גדולה. לזרימה עם החיים. וגם לנחת. יש הרבה פחות מאבק.

עוד על הנושא אפשר לשמוע כאן בשיחה שנתתי בתוך יורט בקירגיזסטן, במסגרת מסע רוחני שהובלתי עם לילה קמחי. על אם הדרך, מול ערבות רחבות ידיים, בין הרים נישאים, ישבנו בתוך יורט, מחכים לאוכל שיגיע ומדברים ולומדים על החיים. על נקודות מבט חדשות להסתכל עליהם, כמו זו, מה בא לי או מה בא אלי?

הדפסה הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *