לעבור מעבר לתפיסה האשלייתית בסרט "המופע של טרומן"

קשור בחבלים אל הסירה המטולטלת בין גלי ענק, מואר באור הברקים וסופת הרעמים, כמעט על סף מוות בטביעה, מישיר הגיבור מבט מתריס אל השמיים. הוא לא ייכנע. הוא לא יישבר. הוא לא יחזור אל החוף הבטוח. הוא ימשיך במסעו אל הלא ידוע, אפילו במחיר חייו.

הסצינה הזאת אינה לקוחה מן המיתולוגיה היוונית והגיבור אינו סילבסטר סטלונה משורג השרירים, אלא סוכן ביטוח אמריקאי, טרומן שמו, שמאס בחיים הבורגניים הנוחים שלו ויצא לחפש את האמת. הסרט "המופע של טרומן", שיצא לאקרנים לפני כעשור, מתאר את חייו של טרומן, החי בעיירה אמריקאית  טיפוסית על אי ואינו יודע, שלמעשה כל חייו מתנהלים בתוך אולפן סרטים, הנמצא תחת כיפת ענק לא הרחק מהוליווד. כבר בילדותו הוא מבקש לצאת ולחקור את העולם ונדחה על ידי המורה בבית הספר, בטענה שכבר גילו את כל הארצות. טרומן שבוי בתוך עולם מלאכותי, אך לאט לאט גוברת בו התחושה, שיש עולם אחר והוא יוצא למסע נועז אל מעבר לגבולות הידוע.

היציאה מכלוב הזהב

הגיבור המודרני אינו צריך לגבור על דרקונים ומפלצות. הגיבור המודרני צריך לגבור על העולם שבתוכו, על ראיית עולם פנימית וחיצונית הכולאת אותו בתוכה, כמו בתוך כלוב של זהב, נוח ומרופד.

ביום שלמחרת הסערה, שט טרומן על פני המים החלקים לעבר אופק תכלת, זרוע עננים לבנבנים. לפתע, פוגש חרטום הסירה את השמיים וקורע בהם קרע. השמיים, מסתבר, אינם אלא קיר האולפן המצוייר. האשלייה והשקר נחשפים במערומיהם. בקיר האולפן רואה טרומן גרם מדרגות המובילות לדלת שמעברה העולם האמיתי. האם ברגע זה יעיז להמשיך במסעו ולצאת החוצה או שיחזור אחורה?

היציאה מכלוב הנוחות הופיעה כבר לפני אלפיים וחמש מאות שנים בסיפור חייו של נסיך הודי אחד, סידהארתה גאוטמה שמו. סידהארתה חי בארמון של זהב, נשוי לאישה היפה ביותר בזמנו, וכל תענוגות החיים שאפשר רק לדמיין. כמו טרומן, למרות חייו המאושרים לפי כל קנה מידה מקובל, הרגיש שמשהו חסר בחייו והוא יוצא בגיל 29 למסע, ששינה את חייו וחיי האנושות כולה, מסע שבסופו הוא מוכתר כ"בודהה", "זה שהתעורר".

ביום האחרון, לפני שהתעורר,  הופיעו בפני סידהארתה שלושת השדים המנסים למנוע מכולנו את המפגש עם האמת: הפחד, הפיתוי והספק העצמי. גם טרומן כמובן, פוגש אותם ברגע האמת. הם מופיעים בדמות הבמאי המנסה למנוע ממנו לצאת לעולם האמיתי: "החיים בחוץ מסוכנים" הוא אומר לו "בניתי לך חיים בלי פחד. אתה מוגן ובטוח בעולם שבניתי לך, בשביל מה לך לצאת? החיים האמיתיים הם כאן". מיליוני צופים שליוו את חייו של טרומן צופים במתח ברגע הזה. טרומן משתהה, מחייך ויוצא אל העולם שמעבר.

מה נותן לנו את הכוחות הפנימיים לפרוץ את גבולות המוכר, לצאת  מאזור הנוחות ואף להגיע לאזורי הספר המפחידים?

רבי נחמן מברסלב, בסיפור "מעשה באבידת בת מלך" , מרמז למה שיכול לתת לנו את הכח להמשיך בדרך, למרות כל הקשיים. בסיפור, יוצא המשנה למלך לחפש את בת המלך האבודה. בדרכו, כמו הגיבורים שהזכרנו, הוא צריך לעבור דרך הפחד בדמות צבא חיילים אימתני ודרך הפיתוי בדמות מאכלים, מלבושים וחיי נוחות. אבל המכשול הגדול ביותר הוא מכשול הספק. בכל מקום שהוא מגיע אליו ואפילו בקצות העולם אומרים לו כולם שהארמון שהוא מחפש, שבו לכאורה כלואה בת המלך, אינו נמצא בעולם. "עבדו עליך" הם אומרים לו "אין מקום כזה". אבל המשנה למלך מתעקש וחוזר ואומר לאורך הסיפור "אני יודע שישנו".

החברה כולה מתגייסת במופע של טרומן כדי להגיד לו, שמה שהוא מחפש לא קיים כלל. אביו של הנסיך ההודי מנסה למנוע ממנו לראות את העולם שנמצא מעבר לחומות הארמון. מה זה אומר "לדעת שישנו". זו אינה ידיעה חיצונית שאפשר לקבל עליה אישור בחיפוש בויקיפדיה או בגוגל. זו ידיעה פנימית, תחושה בלתי מוגדרת, שלא ייתכן שהחיים האלו מסתכמים בעולם החומר הנראה בלבד. יש משהו מעבר. אינני יודע מה צורתו, איני יודע היכן הוא, אבל אני יודע בתוכי שהוא ישנו. החיבור לידיעה הפנימית הזו, הוא בלבדו יכול לתת לנו כח להמשיך גם כנגד הכוחות החיצוניים בחיינו.

מאמינים למה שרואים

ההתעוררות קשורה לראייה. כשאנחנו מתעוררים, אנחנו פוקחים עיניים ומתחילים לראות דברים אחרת. באמצע המופע של טרומן, עוברת המצלמה לצמד מאבטחים הצופים מעמדת השמירה בחייו של טרומן. "איך זה שטרומן לא חקר את טבעו האמיתי עד עכשיו" שואל אחד מהם ועונה חברו "משום שאנחנו מאמינים למה שאנחנו רואים".

כאשר מדברת ימימה אביטל מפתחת שיטת "החשיבה ההכרתית" על מטרת התיקון היא אומרת: "הלימוד מלמד ניקוי תפיסה אשלייתית, שיקרית" ולכן כשהיא מדברת על התיקון היא מתייחסת לצורת ההסתכלות שלנו על העולם, לראייה : "…מה תיקון כאן, מה משתנה? … ההסתכלות משתנה".

העדשה דרכה אנחנו מסתכלים על העולם מעוותת אותו ומרחיקה אותנו מראיית הדברים כפי שהם. ימימה: "הסדר הוא הפוך: תמיד יש את המיותר בפני הטוב ומבעד המיותר הסתכלות, ואז זו אשלייה". "המיותר" הוא מושג של ימימה המתייחס לכל מה שמפר את האיזון, מה שמרחיק אותנו מהמהות הפנימית שהיא טובה ביסודה. בתוך המיותר כלולים למשל מרכיבים כמו מתח, כעס, היסוס וכמובן הספק שאנחנו פוגשים אצל כל גיבורינו ובתוכנו. כשאנחנו מסתכלים דרך המצבים המנטאליים האלו על העולם, הסדר הוא הפוך. זה גורם לראייה שיקרית ואשלייתית של הדברים ובמילותיה של ימימה: "משכנעים למה שנדמה ולא לאמיתי…" . התיקון הוא להפוך את הראייה. להתחיל ולהתקרב, כדברי המאבטחים באולפן של טרומן, לטבענו האמיתי. במקום להאבק בעצמנו ולנסות להתאים את עצמנו לעולם אשלייתי, נתחיל לחפש את השורש האמיתי של הדברים. זה דורש אומץ, זה דורש לעמוד מול הפחד, מול הספק ומול הפיתוי.

האחיזה איננה רק בנוחות ובבטחון בחיים. אנחנו אוחזים בתוכנו במערכת שלמה של אמונות ורגשות הנותנים לנו בטחון אשלייתי. האחיזה במה ש"בטוח קיים" אומרת ימימה, מטשטשת את הראייה שלנו. מה שבטוח קיים יכול להתגלות בראייה חדשה, כמו כיפת השמיים במופע של טרומן, כאחיזת עיניים. כדי לפרוץ את הכיפה הזו כל מה שצריך לעשות זה לשנות את נקודת המבט. להתחיל ולהסתכל על החיים שלנו בעיניים חדשות. לערער שוב ושוב על כל תפישה, רגש, ראייה ולשאול יום יום, כדברי המשנה למלך בסיפורו של רבי נחמן "היכן אני בעולם?".

הדפסה הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *